התנצלות

מלאה כוונות טובות , אני מנסה ליישם את הלקחים מפורום הממן הקודם , פתחתי שירשור לכ שאלה וסעיף בממן , על מנת שיהיה קל יותר לכולם לחפש תשובות לשאלות שכבר נשאלו.
מאחר ואין לי שום סמכיות ניהול , ובקשותי לנעוץ את ההודעות בראש העמוד לא נענו , ופתיחת הודעות חדשות דוחה לעמודים הבאים את השירשורים הכלליים שפתחתי , הערתי למספר אנשים על כל שלא שירשרו במקום. חלק מהן התקבלו וחלק אחר הודיע שזה לא נעים לו ,ואחרים כמו איריס נמנעו

בפורום הקורס הייתה "השתלטות" מסיבית של אחת הלומדות לעשות סדר וכל הזמן להעיר...ועוד כשלושה סטודנטים שהתכתבו ללא הפסקה ומילאו את קבוצות הדיון.. קצת מלחיץ אם רותיים להכניס איזו מילה ושלא נדבר על שאלה..

זו ממש לא היתה הכוונה , לא רציתי ליצור אווירה לא נעימה בפורום , רציתי לפעול לטובת הכלל , אני מתנצלת בפני מי שהלחצתי , או שהיה לו לא נעים. הפסקתי להעיר אך לא להתדיין .

קונסטרוקטיביזם

מאמון כותב על הבעיתיות של למידה קונסטרוקטיביסטית בבית הספר .גם עדי כתב על הפער בין התאוריה למעשה בנושא זה. הם מורים בחטיבה העליונה , בתיכונים ,והטענות שהם מעלים דומות.
שניהם מעלים שתי נקודות עיקריות שבעיתיות בינהם ,
1) הערכה מסכמת בצורת בחינת הבגרות והמחויבות אליה מצד מורים ותלמידים . בלמידת הבניה חייבת להיות אפשרות לחרוג מעט מן הנושא, וממסגרת הזמן . הדבר גורם לחוסר מוטיבציה של המורים מכיוון שהערכתם ומכאן גם אחריותם מתבססת על ציוני התלמידים בבגרות.
2) תרבות הלמידה של התלמידים שלא רק חסרי מוטיבציה להתמודדות עם החומר בצורה שונה , שנובעת לא רק מן הקושי שלבלמידת חקר אלא גם מכך שאין הם מבינים את מטרתה , אלה רק את המטרה של לעבור את הבחינת הבגרות.

מאמון טוען שלמידה קונסטרוקטיבית מתבססת על שלושה גורמים , תרבות , תלמיד, הערכה , והוא הוסיף גם מורה . כאשר למורה יש שליטה בעיקר על האחרון , והרבה פחות על השניים הראשונים. אני מסכימה איתו עקרונית אבל יש לי כמה הערות לגבי הקטע התרבותי .

הוא מתייחס לגורם התרבותי "הגורם התרבותי מתייחס להיסטוריה הלימודית של התלמיד , איך הוא רגיל ללמוד , איך לימדו אותו בעבר , ומה התפקידים שהיה נוטל בשלבים מוקדמים יותר" , זה נכון אך לדעתי ההגדרה הזו אינה מספיק רחבה מספיק , אני הייתי מתיחסת גם לגורמי סביבה , מה הסביבה מצפה מהתלמיד , שכמובן משפיע על מה שהוא מצפה מעצמו ומסביבתו . התלמידים מאמינים שהדרך הרגילה בה הם מקבלים סיכומים של חומר , היא הדרך הטובה ביותר עבורם לעשות מה שבשבילו הם באו :לקבל ציון מקסימלי בבגרות.

אני חושבת יש מספר דברים שצריך לשנות , הראשון והקשה יותר הוא להסביר לתלמידים שלבית הספר לא באים בשביל הבגרות. המשימה הזו היא קשה מאד מאחר וזו הגישה הרווחת בציבור , ההורים המורים והתלמידים כמעט שכחו שלבית הספר ישנם עוד מטרות מלבד הבגרות , ובכל זאת עלינו לנסות לשנות זאת כמורים וכהורים וכאזרחים כמיטב יכולתנו.
הדבר השני שאמנם קשה אבל לפחות נראה אפשרי , הוא להוכיח לתלמידים שמה שהם לומדים בדרך של הבניה ידע יועיל להם יותר משינון ידע מוכן , שהעבודה הקשה הכרוכה בכך שווה את המאמץ וחוסכת עבודה לאחר מכן.

מפגש אינטרוויז

אני די ציפיתי לשיעור ביחוד בגלל הקושי שלי להשתתף בשיעורים רגילים , והתאכזבתי כמו אפרת , אך הסיבות שלי הן לא הקשיים טכניים כמו אילו של מרב , תמר שגם ערן ציין , למרות שגם לי היו בעיות. אלה קשיים כשקשורים יותר לפדגוגיה , לשיטה של העברת הדברים.

אני חושבת שמה שהכי הפריע לי זה הגישה של מורה בכיתה שבאה להעביר חומר. אני לא אוהבת את הגישה שבאה ללמד חומר בשיעור , קשה לי לעקל חומר חדש ולהגיב בזמן אמת , לי יש צורך לחשוב על הדברים , אז באמת הייתי שמחה לבוא עם הכנה מתאימה , ולא להיתקל פעם ראשונה בחומר בזמן השיעור או זמן קצר לפניו. (גיליתי את הוויקי כחצי שעה לפני השיעור) בנוסף נילי הטילה עליי משימה בשיעור בלי להסביר מהי בדיוק רוצה ,והלחיצה אותי עוד יותר .

פן נוסף של הנושא היא המחסור באינטראקטיביות , נכון עלו משתתפים לדבר , אבל המשתתפים הגיבו למורה לא זה לזה , כמו מורה בכיתה ששואלת שאלות . כשדיברתי היתה חסרה לי האינטראקציה , לא ידעתי אם מפנים לי קשב או בכלל שומעים אותי , וזה כלל לא היה קל. יתכן שזו בעיה טכנולוגית האינטרוויז אבל הייתי שמחה לתגובות תוך כדאי דיבור. גם השילוב של טכנולוגית הוויקי שאינה בנויה לעבודה סינכרונית , בהחלט לא תרמה ,כלי שיתופי וסינכרוני , צאט או טוויטר נראים לי מתאימים יותר ללוות שיעור סינכרוני . ויכולים להיות פעילים לאורך השיעור ולא לשמש כעבודת כיתה , ובנוסף לשמש ערוץ תיקשורת לחסרי המיקרופון.

לסיכום אגיד שכשיעור דידקטי , שהועבר בטכנולוגיה הספציפית הוא היה שיעור די טוב. אבל הציפיה שלי היתה לשיעור יותר קונסטרוקטיבי .

---

קישור לכתבה על טוויטר (לא טכנולוגיה שאני משתמשת רק שמעתי עליה).

ממן 12 בטכנולוגיות למודיה לסוגיהן

ללא ספק הממן הקשה ביותר שעשיתי עד היום , דרש הרבה מעבר ללענות על שאלות , נדרשה גם רמת חשיבה גבוהה , אך גם הרבה יותר מכך. מן הצד השני אני חושבת שגם הרווחתי הרבה מן הממן הזה ברמה הקוגנטיבית וגם ברמה הריגשית .
קודם כל הוא דרש השתתפות בפורום במשך שבועיים מה שהכריח אותנו לבחור מקום שנרגיש בו מספיק בבית , מקום בו נוכל לתרום והיתרם . זה דרש התחברות במקום חדש ולא מוכר ולהרבה סטודנטים גם פעילות שאינם רגילים בה . כתוצאה מכך רבים כולל אני חשו עומס ריגשי. אני חשתי שההשתלבות בפורום והרפקציה עליה , לימדה אותי כמה דברים על עצמי , דברים שהייתי פחות מודעת אליהם קודם.
השלב השני היה ניתוח הפורום , מה שדרש קבלת החלטות לקשורות לכך , ולא הכל היה כל כך ברור ומובן , זו לא היתה משימה קלה. גם בגלל ריבוי ההודעות ובגלל חוסר העזרה והיכולת להתייעץ עם עמיתים. אבל למדתי כמה חשוב להבין את הקריטריונים לפני שמתחילים לנתח , ואת החשיבות של העקביות בניתוח .
השלב השלישי כלל התבססות על הניתוח , ושימוש בממצאים מחקריים ודרש רמת חשיבה גבוהה שנדרשת בקררס כולו , שהיא מעבר למה שנדרש בקורסים האחרים (לפחות בקורסי התשתית). אבל חיפוש המאמר/ים לימד אותי לעשות זאת ולעבור על תקצירים ומאמרים גם באנגלית במהירות . והכתיבה האקדמית נהיית אף קלה יותר ויותר.

גלישה בפורום

כחלק מהמטלות בקורס טכנולוגיות למידה לסוגיהן , אני משתתפת בפורום חינוך לגיל הרך בתפוז.אני מרגישה שנטמעתי בפורום , אך לא יצרתי בו שינוי , ולמען האמת גם לא היה בכוונתי ,אני עדיין לא מרגישה ממש בבית אך הסוגיות שעולות קרובות לליבי בהיותי אמא לילדים קטנים .
בדרך כלל אימהות מגיעות לפורום עם בעיות מחיי היום יום . ורב התשובות שניתנות הם פרקטיות ואימהות יכולות ללמוד הרבה אפילו כצופות מהצד. מדי פעם גולשים הדיונים לסוגיות של חינוך , הת'רדים מתארכים ומתגלים ההבדלים בין המשתתפות (והמשתתפים). אני מעט צצטערת שלא היו יותר אבל ניסיוני היחיד להתחיל דיון כזה , לא זכה להצלחה.
עוד דבר בולט הוא העדרות של מנהלת הפורום מהדיונים , לפחות כל עוד הדיון מתנהל בשקט , כפי שהיה בשבועיים האחרונים מלבד הודעה אחת שהגיע לעמוד הראשי והביאה המוני מתלהמים , הדיון גווע ברגע שהוסר מהעמוד הראשי , המנהלת נכנסה כתבה שזו לא רוח הפורום ובזה הסתיים הדיון.
עכשיו אני צריכה לנתח לפי המודל של גריסון , ואני ממש לא סגורה על נוכחות שאינה חברתית , אשמח לעזרה מחברי הפורום.

עומס

אני מנסה להשלים את הפיגור בחומר של בין שבוע לשלושה בחומר הלימוד לא משהו שאי אפשר להשלים , הפיגור לנגרם גם מחוסר מוטיבציה או אולי עצלנות , באבל גם בגלל שלמרות שאני לא עובדת המשפחה , בעיקר הילדים דורשים הרבה מזמני , וגם אנחנו מחפשים דירה , כך ששבעלי מגיע לפני שמונה בערב, אנחנו הולכים לראות דירות . עכשיו בחופש אני מנסה ביומיים אצל אמא להשלים כמה שיותר , ולהתקדם.
הפיגור הז יצר אצלי עומס רב ולחץ . ביחוד שבקורס טכנולוגיות יש מטלות שוטפות מלבד הממן , כתיבה בפורום הקורס בבלוג ובוויקי . החומר בקורס הזה מעניין לרב, ומתחבר לפעילות היום יומית ,והאנגלית של המאמרים סבירה בדרך כלל. בניגוד גמור לקורס הערכה , שם הקורס הוא תאורטי לגמרי , האנגלית קרובה לבלתי קריאה(לפחות יש לי תרגומים) , ויש המון ברברת שאני ממש לא מרגישה שתורמת לי להבנת החומר ושימוש מעשי בעתיד.

המחשב ככלי

אסתי דורון מעלה את השאלה האם נכון לראות את המחשב ככלי. דברים שהתלמידים אמרו ביום הביקור הם שעוררו אותה לחשוב על כך.

תלמידים שדברו בפתיחות רבה, במודעות גבוהה מאד גרמו לי לחשוב שזהו העולם שהם חיים בו כל הזמן. בשבילם המחשב כנראה, הוא הרבה יותר מכלי, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם... ואם זה כך, בוודאי שהוא חלק מחייהם כתלמידים. אני מוכרחה להודות שעד היום לא הסתכלתי על הזווית הזו. מה דעתכם?

זה מעט מוזר לי לחשוב שהיא עדיין לא חשבה על כך , בתור מישהי שעוסקת בזה ברמה יום יומית , כמי שהמחשב והאינטרנט הם החלק העיקרי ביום העבודה שלה , בצורה ישרה או עקיפה . אולי זה מפתיע אותה כי עיקר העבודה וההשקעה שלה היא בלחשוף מורים לאופציות שתמונות בתקשוב, מורים שעוד לא ממש מכירים בשינוי שנוצר בחברה. ובכל זאת מטריד לחשוב על משיהו שזה עיסוקו ועדיין לא מכיר בשינויים שהמחשב והאינטרנט היכניסו בחיינו.

היחס למחשב ככלי לא סותר את העובדה שהתקשוב הוא חלק מהחיים של כולנו , השימושים שאנחנו יכולים למצוא לו בחינוך יכולים לנוע מהכנת שיעורי בית , תרגול ברמה אישית , ועד הכנת סירטונים, תכנות ומגוון דברים יצירתיים אחרים , ראו את הפוסט הקודם. בכל מקרה התעלמות ממנו ומקומו כחלק בחיים , הם טעות שאנו משלמים עליה ועוד נשלם עליה. ועל כך אולי בפוסט נפרד.

גישות לטכנולוגיה ולמידה

<פורסם באוקטובר 97 ורציתי לשתף>
שתי כתבות על החינוך הדגיטלי שפורסמו כפתיחה וסיום של סידרת כתבות בנושא בנענע10 מציגות שתי גישות סותרות לחינוך וטכנולוגיה .בעוד בכתבה בבית הספר אין חדש מוצג מה שנעשה היום מתוך ההנחה שהטכנולוגיה יכולה לשנות ולכן יש להשתמש בה - אבל למרות שמובעות הרבה דעות אנחנו רואים שהגישה הזו נכשלת שוב ושב ושוב הסיבות לכך הן אותם סיבות שהקולנוע הטלויזיה והרדי ולא הצליחו ובנוסף .הסיבה הכי חשובה היא הטכנולוגיה עדיין משמשת כתחליף לטכנולוגיות ישנות ולא עושים בא שימוש חדש.הכתבה על למידה 2.0 מביאה את עמדתו של דאונס מייצג את העמדה ההפוכה .גישתו היא שהטכנולוגיה היא פלטפורמה , שאפשר לעשות ולחוות בעזרת דברים שאי אפשר היה קודם . שבצורה הזו היא באמת משפיעה על החשיבה . הוא מוצא שימושים חדשים לטכנולוגיה ולא רק משתמש בא לדברים שאפשר לעשות גם באמצעים אחרים . הבעייתיות היא כמובן שלא ממש ניתן להכניס שימושים אלו לבית הספר כפי שהוא כיום.

<הבהרה תוספת מאוחרת>
אני לא מדברת על "הברזלים" אני מדברת על גישות שונות בשילוב המחשבים והתקשוב בבתי הספר. על הגישה המשמרת שלא מחדשת הרבה, לעומת הגישה הרדיקלית , שבא הטכנולוגיה משמשת כמנוף לשינוי גדול יותר.

מצגות

, אם יש משהו שאני שונאת זה שיעור שמועבר במצגת שיש גישה אליה רק אחרי השיעור . הסיבה היא כל כך פשוטה שזה טריוויאלי - אני לא רוצה ולא מספיקה להעתיק את השקף , אבל כן רוצה לכתוב הערות חשובות שקשורות לשיעור לרב לשקף מסויים - אבל אני לא יכולה , ולקרוא סיכום של מישהו אחר מפספס את הכוונה. . אם המצגת מיועדת להעביר חומר אני רוצה אותה מראש שאני אוכל לכתוב הערות , לחשוב מראש על החומר ועל שאלות שיש לי בנושא , והכי חשוב לכתוב הערות במקום המתאים שאוכל לקרוא את המצגת בבית ולהבינה.
בקורס תאוריות למידה והוראה אין גישה למצגת רק לסיכום שיעור שכותבת המרצה שמכיל המון חומר שלא מופיע בשום מקום אחר, חומר שמהווה חלק מחומר החובה למבחן , בקורס פיתוח והפעלה של תוכניות לימודים שוב אין גישה למצגת לא לפני ולא אחרי. וקורס הערכה המצגת לפחות בשביל קבוצת באר שבע מוצגת רק כעבור שבוע , מה שאומר שגם אם אני זוכרת משהו מהשיעור אני אשכח עד שתהיה לי המצגת ביד.
לדעתי זהו שימוש לא נכון בטכנולוגיה , מצגות הן כלי נהדר , לא להעברת חומר אלה להעברת מסר ורעיונות , לבסס כבסיס לדיון ולא לשמש תחליף להכתבה , שזהו התפקיד שמיעדים לו רב המרצים והמורים.


קישורים נלוים : מרשומה של חנן גזית .
מצגת על איך ליצור מצגת טובה - מומלץ בחום למי שיוצר מצגות .
וגם המצגות הזוכות בתחרות המצגת הטובה ביותר.

הסמסטר הנוכחי

הסמסטר אני לומדת שני קורסים : הערכה בחינוך , וטכנולוגיות למידה לסוגיהן,שבמסגרתו נפתח הבלוג הזה.
הרקע הטכנולוגי והעניין בחינוך מחברות אותי יותר לקורס השני , קורס הטכנולוגיות , בפורומים אנ כותבת כבר חמש שנים ובלוג יש לי כבר מעל לשנתיים , אם כי אני לא מרבה לעדכן אותו. הויקי הוא הנקודה החלשה אך אני עדיין מרגישה שם בטוחה , בניגוד לוויקיפדיה שם איכשהו אני תמיד מרגישה שאין לי מה לתרום. מלבד זו אני חברה באדורשת - שהיא רשת חברתית של מורים ואנשי חינוך העוסקיםבשילוב טכנטולוגיה בחינוך. בכל מקרה אני בטוחה שההתחברות לחומר התאורטי תיהיה קלה ומהירה.
קורס הערכה לעומתו מבחינתי עדיין לוט בערפל , לא ברורה לי מטרת הקורס ואני ממש לא מתחברת .והעובדה שאיני קשורה לשום מערכות חינוך בולטת מאד בקורס הזה , ועושה את החוסר הודאות קשה עוד יותר. גם בקורס הזה יהיו מן הסתם תכנים שאתחבר אליהם יותר כך היה בקורס פיתוח והפעלה של תוכניות לימודים, שם משום מה התחברתי לתכנים הנוגעים להערכה . אז אני מקווה להקורס הזה יהיה בסופו של דבר מעניין עבורי יותר ממה שהוא נראה ברגע זה.

הגעה לקמפוס הפתוחה ברעננה לשיעור

מאז אתמול אני מנסה לברר איך להגיע מהבית שלי בבאר שבע למרכז האופ ברעננה. , אם יוצאים בסביבות אחת וחצי מבאר שבע האוטובוס רכבת מגיעיםלתל אביב קצת אחרי שלוש , השאלה היא איך להגיע לרעננה לפני השעה ארבע . האוטובוסים הרגילים לצומת רעננה צפון עוברים דרך פתח תקווה והדרך לוקחת חמישים דקות שעה.ביבזתי על זה שעות אוטובוס רכבת בשתי שלוש חברות ממש נורא שאין מודעין מרכזי . והכוונה להגיע בלי רכב .אתר אוטבוסים טען שאין דרך להגיע ולא הציע מסלול חלופי דרך תל אביב. החיפוש באתר הרכבת ואגד היה מטיש ,. חשבתי לנסועברכבת לפתח תקווה או כפר סבא ומשם להמשיך באוטובוס.אבל בסוף החלטתי לקחת רכבת עד הרצליה ומשם לקחת אוטובוס של אגד שאמור לקחת עשרים דקות +עשר דקות הליכה לאו"פ אני אגיע בדיוק בארבע.

אבל לא ביררתי עד הסוף וברכבת ששאלתי חייל אמרו שיש אוטובוס רק מהקניון (שבעת הכוכבים) מרחק חמש דקות הליכה , הלכתי חציתי כביש ואז גליתי שעשרים לארבע . החלטתי על מונית , נהג מונית עצר אמר שאוסף עוד מישהי ואז ימשיך , עליתי למונית ואז התברר לנהג שעליו לאסוף ארבעה נוסעים ולא אחת , הוא הוריד אותי בלי לקחת תשלום באמצע הרצליה ואני חיכיתי עוד חמש דקות למונית , שאמנם שסוף סוף לקחה אותי לאו"פ במחיר של חמישים שקלים . הגעתי בארבע ועשרה ,ואז ביליתי עוד עשר דקות בניסיון למצוא את הכיתה . סך הכל נסיעה של שלוש שעות בכל כיוון בשביל שיעור של שעתיים.

מקווה שההגעה הבעה שלי תהיה יותר חלקה וללא איחור.